בדרך ללהבים, שם נמצא אחד משני המגרשים המיוחדים של משחק הסקווש, שאלתי באוטו את אברהם ויינברגר מנכ"ל העמותה מהי המוטיבציה להשאיר את ענף הסקווש בהרכבו הנוכחי? אברהם, ללא סייג אמר כי כל עוד יש אנשים שרוצים לשחק, אין שום סיבה שהעמותה לא תתמוך בהם. לאחר מכן הוא הוסיף בגאווה כי ענף הסקווש הוא היחיד שמשוחק במסגרת הליגה למקומות עבודה בדרום.
כשהגענו למבנה כבר חיכו שחקני הסקווש חמושים במחבט ובחיוך ולראשונה נפגשתי עם עיניו הכחולות של רכז הענף אבי סבן. ברקע הטלוויזיה הייתה מכוונת על משחק הכדורגל בין הפועל באר שבע למכבי פתח תקווה ואברהם משך כיסא וקיבל עליו את תפקיד המעדכן בהתפתחות המשחק. 
בשולחן ליד, אבי סבן עדכן אותי בהתפתחות בענפו : "השנה לצערי יש רק שתי קבוצות מאחר וקבוצת ברום וים המלח בשביתה. אני מקווה שהם יחזרו לשחק איתנו בשנה הבאה יחד עם עוד קבוצות נוספות שיצטרפו. החבר'ה שמשחקים כאן הם ברמה טובה, איכותית והם אנשים טובים. הספורט רץ אצלם בדם וצריך לאהוב את זה. משחק הסקווש הוא אולי הקשה ביותר מבחינת כושר גופני, זה משחק שדורש ריכוז, דיוק, אינטליגנציה ותחכום".
המבנה המיוחד של חלל המשחק הוא גם משהו ששווה לדבר עליו. הפרספקטיבה האלכסונית שלו, שלושת הפסים האדומים המעטרים את הקירות וכמובן זכוכית עבה המפרידה בין השחקנים לבין קהל הצופים. סבן מסביר : זה חדר מיוחד לסקווש, מתקן יקר ולכן יש אותו בדרך כלל במקומות יותר מבוססים כלכלית. הקירות הם ציפוי מיובא מגרמניה ונועד על מנת שהכדור יחזור כמו שצריך".
בדיוק את זה הרגיש על בשרו שחקן להבים גונן גוז שהתנדב להיכנס לחדר ולצלם את השחקנים עם הפנים אליו. השחקנים אוהד סיוון מלהבים ואלעד כספי מקמ"ג שהיו בהפסקת משחק, כיוונו בשובבות את הכדור  כלפיו. משועשע ומוגן מאחורי הזכוכית ישב אחד השחקנים הבולטים בקמ"ג יניב שטיינברג שבמרוצות השנים הפך משחקן למאמן סקווש בעצמו : "לקמ"ג יש קבוצה שמשחקת פה מתחילת הליגה, אנחנו בקבוצה שישה אנשים. אחת לשנתיים אני עורך תחרות כאשר המטרה היא למצוא את השחקנים הטובים ביותר ולהכניס אותם לנבחרת. להבים היא קבוצה חזקה מאוד" הוא מפרגן "הם אוספים את השחקנים הטובים ביותר בדרום".
גונן גוז הוא אחד מהשחקנים הטובים וצלם לא רע אם יורשה לי. חבריו לקבוצה העידו שקשה לשחק נגדו מאחר והוא זריז ומגיע לכל כדור. גונן במקור שיחק כדור יד ואת המפגש עם הסקווש הוא חייב לחבר מהצבא, הוא ממשיך : כשהגעתי ללהבים, ראיתי את המגרש וחזרתי לשחק אחרי הפסקה של כמעט 15 שנה . זה ספורט מאוד אינטנסיבי ואגרסיבי המצריך ריכוז בתנאי לחץ. במסגרת הליגה המטרה היא לנצח  אבל יש המון פרגון במיוחד אם מישהו עושה נקודות יפות".
פרגון שכזה היה ניתן לראות אחרי המשחק של אלעד כספי ואוהד סיוון, רגוע ומחוייך השיב סיוון : "שיחקתי עכשיו אם אלעד וקצת כואבת לי האצבע אבל היה משחק טוב, מכות יפות וזה הסתיים בניצחון שלי אחרת הייתי מדבר אחרת" הוא צוחק. גם הוא משלים את התמונה לגבי אהבת המשחק:  "התוודעתי לסקווש באוניברסיטה ומאז אני מאוהב, זה משחק מדהים, אפשר לשחק אותו כל השנה ללא תלות במזג האוויר. מה שמיוחד בו הוא שלא צריך טכניקה מאוד גבוהה בכדי להנאות, פה הכדור תמיד חוזר, המגרש קטן ואם אתה מוצא את הפרטנר המתאים שהוא ברמה שלך אתה מוציא אנרגיות ברמות".
על כך יעיד בעצמו עופר לוי שחקן ברמה השלישית מקבוצת להבים שקיבל את חיידק המשחק מאביו : "אבא שלי היה אלוף הארץ בירושלים, הוא ניסה ללמד אותי אבל לצערי לא השכלתי לשחק מספיק, אחר כך נסעתי ללמוד בארה"ב את התואר השלישי ושם גיליתי את זה מחדש והתמקצעתי. כשחזרתי לארץ והגעתי ללהבים גילתי את המגרש. בהתחלה לא ציפיתי  להרבה כי אמרו לי שיש כאן חבר'ה שהם בשנות ה 40 לחייהם ושהם למדו לשחק לבד, הגעתי למפגש הראשון זחוח. שיחקתי בהתחלה מול ניר שלא נמצא כאן עכשיו ושהוא נחשב לשחקן טוב והייתי בטוח שאני אלמד אותו אבל קיבלתי ממנו בראש, מאז אני משחק במסגרת הליגה, הייתי רוצה שיהיו עוד קבוצות או שלפחות יפתחו את תחרות היחידים לשחקנים נוספים בשביל העניין".
אבל כמו שחזרו ואמרו השחקנים כשאתה מוצא את הפרטנר המתאים לך המשחק הופך תמיד להיות מעניין. כך היה במשחק בין יניב שטיינברג מקמ"ג לבין גונן גוז מלהבים. שהתרוצצו על המגרש נתקעו בזכוכית שאולי יותר מתמיד הבנתי מה ערכה. לבסוף המשחק הסתיים בניצחונו של יניב מקמ"ג. אוהד סיוון תלה את האשמה בכך שגונן קרע אותו באימון לפני המשחק מול יניב. ואילו גונן מצידו מספר כי שתי טעויות קריטיות ב Game   השני הפכו את המשחק ב Game  השלישי לחד צדדי. יניב משבח "גם שחקן וגם משחק מעולה" אמר עם חיוך.
בינתיים אפשר לרשום הישג גם בגזרת הכדורגל, הפועל באר שבע הפעילה על מכבי פתח תקווה ולשנייה אחת נראה כי גם מתוך הבית וגם מחוצה לו, בין עם זה בסקווש, בכדורגל או למעשה בכול תחום אחר, כשיש רצון, אהבה ונחישות המציאות יכולה להמשיך לדפוק בדלת, כאן ממשיכים לשחק.