תחרות נדירה, תחת גשם שוטף, התקיימה בליגה למקומות עבודה בריצה ביום שישי 21/3/25. 68 אמיצות ואמיצים מ-13 קבוצות רצו למרחק של חמישה או עשרה ק"מ למרגלות אמפי פארק נחל באר שבע כשגשם בלתי פוסק יורד מתחילת התחרות ועד לסופה, במשך כשעה שלמה!
יוזם ורכז הליגה, ליאור בויום, שמשעות הבוקר המוקדמות דרבן את הספורטאים להגיע ולהשתתף במרוץ הרביעי העונה, גאה בהם. "זו ליגה של אלופים! אלה ספורטאים אמיתיים. באף ליגה לא הייתה מתקיימת תחרות בתנאים כאלה, למרות שלרוץ בגשם זה כיף". ליאור הסתייע בניהול המרוץ ברעייתו מירב, שהתחמשה במטריה וכן בבנותיו הדר ונועה.

בתדרוך שלפני הריצה, הזהיר הרכז מפני תנאי המסלול, שחלקו בוצי ויצא ראשון על אופניו, כדי לכוון את הרצים אחריו. "זה היה מסלול מאתגר מאוד, מלא שלוליות, מחליקים, וגשם לאורך כל התחרות", סיפרו רצים בסיום התחרות הבלתי שגרתית.

20 דקות ו-19 שניות אחרי שהתחילו, הגיע ראשון לקו הסיום שמעון אמרר מקבוצת מכבי שירותי בריאות. מיד אחריו, 20:24 דקות, צחי צופי מקמ"ג. שלישי בדירוג הכללי המורה לחינוך גופני, משה וקנין, בזמן של 21:28 דקות.

בין הנשים חצתה את קו הסיום ראשונה ושישית בדירוג הכללי לחמישה ק"מ, שירן צייזר מקבוצת כללית מחוז דרום (24:52 דק'). שנייה (עשירית בכללי) מיטל צ'יבוטרו, גם היא מכללית (25:53 דק'). נועה מאיר טל מהסתדרות המורים הגיעה שלישית (11 בכללי) בתוצאה של 26:01 דקות.

במקצה לעשרה ק"מ, זכתה, כרגיל, במקום הראשון תהילה שטרית מהסתדרות המורים בזמן של 45:32 דקות. במקום השני אולגה צרגורודצב ממכבי שירותי בריאות ב-52:21 דקות. יפית כהן מבית החולים סורוקה הגיעה שלישית אחרי שרצה במשך 53 דקות ו-24 שניות.

בין הגברים ראשון לעשרה ק"מ, ולא בפעם הראשונה שלו, קראל לוי ממכבי שהגיע מקיבוץ סעד שבעוטף עזה, שם הוא מתגורר. קראל עשה תוצאה טובה של 38:32 דקות. שני שמעון גרסולקר ממפעל רותם אמפרט, בזמן של 41:34 דקות. במקום השלישי עידן שלום מבית הלוחם באר שבע, שרץ עשרת אלפים מטרים במשך 43:54 דקות.

אתלטי מכבי שירותי בריאות צברו בתחרות הזו, הרביעית העונה, את מספר הנקודות הרב ביותר מבין כל הקבוצות – 44 ושיפרו את מעמדם בטבלה הכללית. מוליכת הטבלה, קבוצת הסתדרות המורים השיגה 40 נקודות. קמ"ג במקום השלישי בתחרות הזו עם 33 נקודות ושנייה בדירוג הכללי, אך מכבי שבמקום השלישי בטבלה הכללית צמצמה ממנה את הפער לכדי 7 נקודות. בית החולים סורוקה במקום הרביעי בתחרות "אמפי פארק" עם 32 נקודות.

נבחרת סורוקה בלטה כשעשתה מחווה מרגשת לרכז הספורט המיתולוגי שלה, משה טרבלסי ז"ל, שנפטר בתחילת חודש מארס. ראש קבוצת סורוקה ושופט הקט רגל אילן וקנין, בן 53, פשט את חולצתו הלבנה המיוחדת להציג אותה וזעק כשחצה בהצלחה את קו הסיום: "תוצאה הכי טובה שלי, לזכר משה טרבלסי"!
אחרי כמה נשימות מואצות, הוסיף וקנין: "עשינו חולצות לזכרו, לכבד אותו. כל הריצה חשבתי עליו. רצתי הכי מהר שלי, 28 דקות (לחמישה ק"מ). בדרך כלל אני רץ 29 וחצי-30 דקות. אמרתי לחבר'ה שלי, שגם במזג אוויר סוער יבואו לתחרות, לכבד את משה טרבלסי זכרונו לברכה. אנחנו גם מתכננים לקיים טורניר קט רגל לזכרו בשיתוף המשפחה, עם כל קבוצות סורוקה".

הגדיל לעשות, עדי ג'אברין מסורוקה, שרץ כשהוא צם את צום הרמאדן. "אני מחוייב לקבוצה", הסביר בפשטות והוסיף: "צום זה בריא ולרוץ בצום, עד גבול מסויים, זה לא מזיק. עבדתי עם משה טרבלסי, הוא קיבל אותי לעבודה. בתור סטודנט, התנדבתי ברנטגן, הוא הדריך אותי ונהיינו חברים. שמרנו על קשר. ברגעים האחרונים, אני טיפלתי בו בתור אח בטיפול נמרץ. זו סגירת מעגל מבחינתי. שיהיה זכרו ברוך".

אפריים (אפי) בן משה, שש שנים בליגת הריצה בקבוצת סורוקה: "אני 32 שנה עובד בסורוקה, אח מוסמך בטיפול נמרץ. משה טרבלסי היה איש מדהים, שמאוד דאג לכל הספורטאים בכל הענפים. הדבר המדהים הוא שגם אחרי שיצא לגמלאות, לפני שלוש שנים, הוא המשיך להיות הרכז של כל איגוד הספורט של סורוקה גם על חשבונו הפרטי, בלי תשלום".

אפי בן משה ידוע בליגה כולה כמי שתומך ברצות וברצים שמגיעים לקו הסיום אחרונים. אחרי שהוא מסיים לרוץ, הוא תמיד חוזר אחורנית, כדי ללוות בעשרות המטרים האחרונים רצות ורצים שמתקשים. "אני מעודד אותם לסיים בספרינט. אני אומר להם 'הנה, עוד מעט הסיום, עוד קצת'... אני משתדל לתת להם כוחות. אילן וקנין, הרכז שלנו, תמיד אומר לנו שמי שמסיים לא הולך הביתה, אלא מלווה את החברים האחרים של סורוקה". אכן כך, והפעם זה היה הפוך. דווקא עדי ג'אברין, שצם, יצא ללוות את אפי בן משה בצעדיו האחרונים ובסיום הם התחבקו באחווה.

הנצחה נוספת, אישית, הייתה מצידה של הרצה שירן צייזר, מקבוצת כללית מחוז דרום. "אני מנציחה את החייל הגיבור, נאור סיבוני ממושב גילת, שנפל ב-7 באוקטובר 23 בנחל עוז (במתקפת הפתע של החמאס מעזה). אני לובשת חולצה 'שלו' בכל מרוץ שלי. זה משהו שלקחתי על עצמי. הסיפור הזה נגע ללבי מאוד. אני עוזרת לאמא שלו, צילה".